22 במלחמת ששת הימים, בשעת ערב מאוחרת של ה- 7 ביוני 1967 הגיעה לגוש עציון יחידת החלוץ של צה"ל . למחרת לפנות בוקר חבר אליהם הרב שלמה גורן, הרב הראשי של צה"ל, ונשא לפניהם נאום על פרעות תרפ"ט, בו תיאר את כיבוש הגוש בידי הירדנים ואת אכזריות הערבים ב- 1948 . שחרור הגוש על ידם, הצהיר גורן בהתרגשות ובדיבור מצווה, הוא בחזקת "אצבע אלוקים" ו"מעשה השם" . ובלשון ציווי פנה אליהם ואמר, שעליהם לנקום במרצחים ולא לחמול על ילד ואישה . “זו 4 שליחותכם", טען, והנכיחם עם המחויבות הדתית וההיסטורית . שניים מלוחמי הגוש ששרדו את הלחימה בקרבות הגוש ב- 1948 הגיעו למקום ארבעה ימים לאחר כיבושו המחודש ב- 1967 . הם כרעו על האדמה ונישקוה באמרם, “זו האדמה אותה כה אהבנו ואותה ריווינו בזיעה ודם" . החיילים קיבלו את פניהם בחיבוקים ובנשיקות . בתוך הריסות היישוב וחורבותיו ערכו כוח צה"ל וארבעה הניצולים אזכרה לחללי כפר עציון . בקרב “כובשי כפר עציון ברביעית", כך דיווח עלון הקיבוץ 10 שנים לאחר מכן, קיננו תחושות זעם ונקמה . אכן גוש עציון שפגשו ב- 1967 , היה שונה ללא הכר . עם זאת סיפרו “איזה תוגת יופי הייתה נסוכה על זה . הנוף הפלאי...
To the book