141 לֹא כְּצֹאן לַטִּבְחָה . עַכְשָׁו בְּגָאוֹן . עַכְשָׁו כִּמְצָדָה . עַכְשָׁו, כָּצֹאן לָעוֹלָה . ג אֱלֹהִים בּוֹנֶה בְּרַחֲמָיו יְרוּשָׁלַיִם . ( כָּל יוֹם אַחַר הָאֲרוּחָה ) וְכָל אֶבֶן שֶׁבָּנָה בְּרַחֲמָיו בִּירוּשָׁלַיִם סְפוּגָה בְּדָם וְדִמְעָה . אֶתֵּן לֵאלֹהִים בְּרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְאֶקַּח אֶת בְּנִי בִּתְמוּרָה . 219 את "שירי התשה" כתבה רעיה הרניק בשנת 1970 , בשיאה של מלחמת ההתשה, אבל הם פורסמו ב- 1983 אחרי נפילת בנה, גוני, מפקד סיירת גולני, בקרב על הבופור במלחמת לבנון הראשונה . 220 המחשבה על שירים אלה כנבואה 219 רעיה הרניק, מתוך "שירי התשה 1970 ", שירים לגוני, הקיבוץ המאוחד, תל-אביב, 1983 , עמ' 9 - 11 . 220 בידיעות אחרונות בתאריך ה- 83 . 6 . 8 , נכתב כי "השיר היחידי שנמצא בין חפציו של רב סרן גוני הרניק היה "חרטה" של נתן זך . בספרו אנטי-מחיקון הקדיש זך שיר לגוּני : אינני יודע מה הניע אותך לקחת איתך / בין חפציך דווקא את השיר על המת / אשר התולעים אינם מניחים לו להתחרט : / צידה מפוקפקת לדרך ממנה לא חזרת — / אולי כקמע, סגולה : המלים שלי / במקום מותך, כפרה . ואתה בן 2...
To the book