|
|
88 הספר הוא "השיר על האפריקים" : פְּלוּצִים נִפְתְּחָה דֶּלֶת . חַיָּל מָשַׁךְ אִישׁ מִלּוּאִים הַחוּצָה . פָּשַׁט אֶת הַטַּלִּית מֵרְחוֹב לִרְחוֹב וּמַקְשִׁיב לְסִפּוּר הַחַיָּל . הָלַךְ עִם הַחַיָּל חָתוּל וְחָתוּל וְלֶחִי וְלֶחִי . הָלְכוּ שְׁנֵי הַמִּלּוּאִימְנִיקִים אֶל הַשֶּׁבֶר הַסּוּרִי אַפְרִיקָנִי : בָּאתָ אֵלֵינוּ לִבְרֹחַ מִן הַלָּבָן . אֲבָל שֶׁאַתָּה תִּהְיֶה הַנָּבָל ? מָאוּס לִי הַמָּוֶת כִּי אַפְרִיקִי בְּיָדֶיךָ . יֵשׁ לָנוּ בְּעָיָה שֶׁל עֲקֵדַת יִצְחָק . וְלָכֶם, כְּסָבוּר, עֲקֵדַת יִצְחָק . לָנוּ זֶה יוֹצֵא כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים . לָכֶם זֶה יוֹצֵא כְּרַחֵם אָב עַל עַצְמוֹ . 132 כמו בכלל שירתו של ישורון נכנסות נשזרות בתוך השורות העבריות לשונות אחרות . במילה ביידיש הפותחת את השיר, מצטלצל אות מבשר רעות : "פְּלוּצִים" ( שפירושה : פתאום ) מעלה על הדעת לא רק פתאומיות אלא גם "פלצוּת" . 133 הכניסה הברוטלית של החייל למרחב שבו נמצא איש המילואים ( לביתו ? לבית הכנסת ? ) , קורעת את זה האחרון מן התפילה שבה היה שקוע ומובילה אותו אל החזית ( כזכור גויסו אנשי המילואים בערב יום ה...
To the book |
|
|