לשאלת העיצוב הפונטי של לשון דיבור בספרות העברית החדשה

תופ ו נ ט י ש ל ד י ב ו ר ב ס פ רהע יצ ו בה 66 , כשניסו הסופרים להתמודד עם מסירת דיבור, הםשישיםולפחות עד שנות ה כתבו דיאלוגים מלאכותיים בלשון מעורבת, שנבנתה בעיקרה לפי נורמות לשון אלמנטים מסוימים מהעבריתתקנית, אך שובצו בה - הכתב התקנית והעל פער גדול בין הדיאלוג הספרותי לבין הדיאלוג החיהמדוברת . בתקופה זו היה ואילך,שבעיםובעיקר משנות השישים,בעברית הישראלית . במרוצת שנות ה - בן ( התקרב הדיאלוג הספרותי במידה רבה לסימולציה של לשון דיבור אותנטית ובקובץ זה : "התפתחות לשון הדיאלוג בסיפורת הישראלית : תחנות 6991שחר . עיקריות" ) מה מקומו של המרכיב הפונטי של לשון הדיבור בדיאלוגים של המתרגמים גילו ( ומגלים ) תשומת לבוהספרות העברית ? האם הסופרים לגורמים פונטיים של שיחה חיה ? אם כן, אילו דרכים לחיקוי פונטי של דיבור ו בספרות העברית בתקופה הישראלית, ומהן הנורמות שהתגבשודהתמס לסימונן בכתב ? כללית ניתן לומר, שמקומו של המרכיב הפונטי בעיצוב דיאלוג דיבורי בספרות העברית הוא שולי יחסית למרכיבים הלקסיקליים, הדקדוקיים קישוריים, או באופן יחסי לחלקו של המרכיב הפונטי בדיאלוגים - התחבירייםו של ספרויות אחרות, כגון ה...  To the book