שרון אס / משורר מנגן על שיני מסרק

180 2 . כשעובדת מוות הופכת לשמועת מוות, הנגלה מפסיק להוות מקור שממנו ניתן להסיק על הנפש, והרפאים נודדים אל החיים והחיים נודדים אל הרפאים . אז נפתח התווך שאין לו הוכחה, ואין לו מקבילה, ואין לו מקום . זהו התווך שאבות ישורון חושף, הלידה מחדש בין המתים ואופני החיים שבמוות, למתים ולחיים בצוותא . כתיבתו באה לשמור שהפצע יישאר רענן, להתנגד למשכך התפל מכול, לשכחה . הכתיבה מקבלת על עצמה להפוך לחומר המגיב לפיסיקליות אחרת, שבה לא הטבע הוא המקור העשיר ליצור מקבילות לנפש, אלא גילויי החומריות הנפשית הם המנביעים את תופעות הטבע : כָּל הַנְּהָרֹת הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינוֹ מָלֵא כִּי כָּל הַנְּהָרֹת חֹזְרִים אֶל הַנְּהָרֹת . תַּאֲמִינֻ לִי . זֶה סֹד גֵּאֻת וְשֵׁפֶל . זֶה סֹד תֹּרַת הַגַּעְגֻּעִים . ( ,IV 9 ) המקום שבו חוקי הטבע אינם משתבשים הוא המקום שם נקע ציר הזמן, שם השתבשו החיים, המקום המאלץ אותם לחזור על עצמם . זה המקום הטבוע, הכפר של המתים . שם, בפשדמישצ'ה, גלגל המים יכול לנוע ללא חשש הפרעה . שלמותו של עולם שבו תנועות סיבוביות מאפשרות מנוחה, מקפלת בחובה הבטחה שהנפש עשויה מאותו אריג של זמן...  To the book