חביבה פדיה / שני שעונים — שני זמנים

70 אבות, שהגדיר את עצמו כמי שברגע היסטורי ידוע התחולל בו מעבר אל ה"דברים שבשירה" בניגוד ל"שירה שבדברים" ( "ממי לקחתי רשות ? III," , 91 ) , 1 לא התבצר ברגע המעבר המכונן הזה כפי שתיאר אותו אלא תמיד ואף-על-פי-כן הוסיף להיות גם המשורר של השירה שבדברים ; וכמו לגבי שני השעונים ביטא את עובדת היותו אדם החי בשני זמנים שונים ולעתים סותרים ומסוכסכים . כך המשיך לטוות את הדיבור מתוך שני הזמנים הללו ; שני השעונים הם גם שעון אחד ל"שירה שדברים" ושעון אחר ל"דברים שבשירה" . בשיר "החומרים העיקריים" הוא כותב : "הַשָּׁעוֹן הַזָּקֵן מֻנָּח בִּמְגֵרַת / הַשֻּׁלְחָן וְכַאֲשֶׁר אֲנִי מֵצִיץ / בַּשְּׁעוֹנְיָד הַנַּיָּד אֲנִי רוֹאֶה בַּמְּגֵרָה / מְדֻיָּק הַשָּׁעָה [ ,III 80 ] ; "הִנֵּה סִפְרוֹתֵינוּ / קְטַנּוֹת . הַזְּמַן כִּמְעַט לֹא מֻרְגָּשׁ וְלֹא חָשׁוּב, / כִּי הַזְּמַן יַהֲלֹם, וְהַצֵּל כָּל הָאֲדָמָה הַזֹּאת" ( III , 52 ) . כך, השעונים הריאליים על איכויותיהם המנוגדות, משמשים כמטאפורה למתח המתמיד בין שני סוגי זמנים וביניהם גם זמן האב וזמן הבן . אבות ובנים המבט מן הצד, המקבל לפתע מעמד מרכזי, מאפיין את שירת...  To the book