לילך לחמן / איך נקרא — אבות ישורון

12 זאכען', רושם חשבונות ( כאלוהי היהודים ) " ( דבר, 1974 ) . מעבר להרמטיות של כתיבתו המוקדמת ולצופן הפרטי-לכאורה שהמשיך ישורון לשכלל, אותה רדיקליות שערערה באופן נועז על מוסכמות לשוניות-תרבותיות של קוראיו וקיימה את שירתו במשך חמישה עשורים כאופוזיציה לשירה הממוסדת, היא שמסבירה, לפחות חלקית, את העניין המיוחד שיש למשוררים ביצירתו . ה"שבר" שישורון שב ונדרש אליו, כסיפור של זהות, כהיסטוריה וכעיקרון שירי — אינו אלא פתיחה לדיון בהיסטוריוגרפיה החלופית שפיתח ובשאלת היחס בין שבר למסורת בתולדות המודרניות — שאלה שהיום, קרוב לעשרים שנה אחרי מותו, נדמית חריפה מתמיד . קשה להעלות על הדעת משורר ישראלי אחר שחותמו מוטבע במסורות הנתפשות כה שונות ואפילו סותרות . מצד אחד, הפריצה האתית-אסתטית של עבודתו לא יכלה להתחולל לולא השבר המודרניסטי, ובלעדי ישורון לא ניתן לתאר את המהפכה בשירה הישראלית בשנות השבעים ואת בקיעת המהלך ה ( פוסט ) מודרני באותן שנים . בעקבות השירה האישית של דור המדינה, ובהקצנת המהפכה שחולל זך בשנות החמישים ובתחילת השישים, הציעה השירה של וולך, ויזלטיר והורביץ קריאה מחודשת של הסובייקט כריבוי זהויו...  To the book