אמי, יוכבד בת-מרים: ראיון עם מרייסה בת־מרים כצנלסון

אהבה רחוקה 140 ימיה . בשנות העשרים, לבדה, גידלה שני ילדים ללא נישואים ומגברים שונים . גידלה אותם לבד . המציאות היתה כל-כך מיוחדת שלא היינו סתם אמא ובת . אני יודעת שהיו ביניכן יחסים מיוחדים . כשלמדת באוניברסיטת קולומביה, היא כתבה לך יום-יום . אולי ראוי לפרסם את המכתבים ? אמא שלי התחילה להכיר אותי רק אחרי שנסעתי . זה היה בשנת 94', שנה אחרי שאחי נהרג . אני הייתי קשורה אליה מאוד כל חיי . פתאום היא התעוררה וגילתה אותי . אלה היו מכתבים שהיה בהם הכל . מזג אוויר, פוליטיקה, מצב-רוח, הכל . התקרבנו כשוות, ולא כאם ובת . היא ראתה בי חברה . כל מכתביה פותחים : ברוכה תהיי, טוכטר שלי, מרייסקה, עם כל שמות האהבה . קומתי פתאום עלתה . דיוקן הדוברת שעולה משירתה הוא שילוב של נביאה ונזירה . אולי תוכלי לספר לנו על צדדים אלה באישיותה . את היחס של בת-מרים לעצמה כבת-מרים אפשר לחלק לשתי תקופות : הראשונה עד נפילתו של אחי זוזיק, בנו של חיים הזז, במלחמת השיחרור, והשנייה לאחר מותו . היא חדלה להיות בת- מרים והיתה רק "אמא של" . בתקופה הראשונה בת-מרים הכירה בערך עצמה, הקפידה על המיוחדות ועל האינדיווידואליות שלה . היו בה ...  To the book