ישראלי מקראי או ישראלי תלמודי

רות קלדרון 496 גדלתי בשכונה של אנשי צבא קבע . במכתב שבו סיפרה אמי לאבי, שהיה במרחקים, על שם השכונה, מעוז אביב, אי – אפשר שלא לראות את החיוך האירוני בין השורות . לשניהם, שבאו מאירופה, השם הצברי נראה קצת צבאי מדי — "מעוז" — וקצת מלא מדי "טללי נעורים עבריים" — "אביב" . בית הספר השכונתי נקרא "מגן" והרחוב המוביל אליו נקרא "מבצע קדש" . לא פלא שרגע הקדושה החגיגי הזכור לי מבית הספר היה אחד המסדרים ( מסדר והתעמלות בוקר פתחו כל יום לימודים ) , שבו ביצעו ילד וילדה מכיתה ח את הפואמה "מגש הכסף" של נתן אלתרמן כשהם כורעים – נופלים על מרצפות החצר . אור שמש חצה את העננים והאיר אותם . הייתי בטוחה שזה אות משמים . קברניטי החינוך הממלכתי גידלו אותנו על מצע המקרא, ועל מצע זה למדנו את ההיסטוריה הלאומית הציונית ואת הספרות העברית . על התשתית הזאת נעשינו ישראלים . ישראלים ולא יהודים — לימודי היהדות רוכזו בשיעור תושב"ע, שכמו שמו המקוצר היה מקצוע משונה וזר . המורים שלנו לא הכירו ולא העריכו את רוח חז"ל, וכך אנחנו . "גיבור" היה "איתן שלא היסס לרגע" ולא "הכובש את יצרו", ו"מקום" היה חלק ממסלול טיול ולא הקב"ה . בעשורי...  To the book