הבועה הציונית־דתית: בין התקשחות להתמוססות

חנן מוזס 66 1 ולשם כך אסתייע בכמה את דפוס ההתבדלות הציוני – דתי אגדיר כ"בועתי", תאוריות : התאוריה הקלסית של הסוציולוג פיטר ברגר להגדרת אופני ההתמודדות של העולם הדתי עם המודרנה ; תאוריות המתארות את פיתוחו של מרחב טריטוריאלי מסוגר בקרב זרמים פונדמנטליסטיים ; ובתאוריה של חוקר התרבות פייר בורדייה המבחינה בין השיח ההגמוני לשיח השוליים . על בסיס התאוריות הללו אבחין בין שני דגמים של הסתגרות טריטוריאלית ותרבותית . הדגם הראשון הרמטי, קשוח וטוטלי, והדגם השני סלקטיבי, רך ומוגבל בהיקפיו ובמטרותיו . לאחר ההבחנה בין הדגמים אטען שדפוס ההתבדלות המאפיין את הזרם המרכזי בציונות הדתית משתייך במובהק לדגם השני . כהשלמה לזיהוי הדפוס הבועתי אצביע על הביקורת המוטחת כלפיו באגפי הקצה של המגזר, האגף החרד"לי מימין והאגף הליברלי משמאל, ועל הדפוסים החלופיים שהתפתחו בהם : התמצקות הבועה עד הפיכתה לחומה בנוסח החרדי מחד גיסא, והתמוססותה מאידך גיסא . ברגר הגדיר ארבעה דפוסי תגובה עיקריים של העולם הדתי – מסורתי כלפי המודרנה וכלפי החילון שנשאה בכנפיה : רדוקציה, מיקוח, גטו ומסע צלב . על פי ברגר דפוס הגטו מתאפיין בדחייה מלאה ...  To the book