שער חמישי: המבוי - יסודות הארגון הכלכלי

יהדות וזכויות אזרח : המסורת האזרחית בישראל 160 מדין תורה אסור לטלטל חפצים ברשות הרבים בשבת ומותר לטלטלם ברשות היחיד . החצר והמבוי נחשבים מן התורה לרשות היחיד, אולם חכמים החמירו להתייחס אליהם כאל רשות הרבים בשל העובדה שהם אינם רשות פרטית לגמרי והם משותפים לכמה דיירים . חכמים, שאסרו לטלטל בשבת בחצר ובמבוי, הציעו תקנה להתיר את הטלטול באמצעות עירוב חצרות ושיתוף מבואות . העירוב והשיתוף הם פעולה סמלית המורה על השתתפות כל בני החצר והמבוי יחדיו כאילו זו רשות פרטית . כל אחד מן הדיירים תורם בערב שבת לסעודה סמלית משותפת המתקיימת כביכול באחד מבתי החצר או באחת מחצרות המבוי ובכך הופכים החצרות והמבואות לרשות יחיד . ההבחנה בין עירוב חצרות לשיתוף מבואות נובעת מן השוני במידת הציבוריות של כל אחד מהם : חמש חצרות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי, ערבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי — מותרין בחצרות ואסורין במבוי . ואם נשתתפו במבוי — מותרין כאן וכאן . ערבו בחצרות ונשתתפו במבוי ושכח אחד מבני חצר ולא עירב — מותרין כאן וכאן . [ שכח אחד ] מבני מבוי ולא נשתתף — מותרין בחצרות ואסורין במבוי, שהמבוי לחצרות כחצר לבתים ( משנה, עי...  To the book