פרק שני: ניסוי וטעייה בכלכלת הכפר

16 פרק שני הכלכלה המשתנה של הכפר הציוני העדפותיהם של המתכננים עברו מן המושבה אל הקיבוץ, המושב והמושב השיתופי, ואילו המתיישבים קיימו בינם ובין עצמם ויכוחים סוערים בנוגע למאפיינים וליתרונות היחסיים של כל אחת מצורות התיישבות אלה . בדיון הנוכחי לא אכנס לפרטי הוויכוחים האידאולוגיים שניהלו המתיישבים עצמם ; אלה כבר 3 אתמקד כאן באינטרסים ובמטרות של זכו לתיעוד ראוי וסיפורם כבר סופר . מומחי ההתיישבות . מזווית ראייה זו, ההבדלים בין סוגי הכפרים השונים חשובים פחות מקווי הדמיון ביניהם . לכל התכניות שנועדו לצורות התיישבות מגוונות אלה היתה נוסחה משותפת של נטיעת יהודים בקרקע בקהילות קטנות יחסית . בעצם קם והיה ׳מספר קסם׳ שנגע לגודלה הרצוי של התיישבות חקלאית . נוסחת התיישבות זו פותחה כתגובה למחסור מתמשך בקרקע ראויה לעיבוד ולהכרח להביא לעצמאותו הכלכלית של הכפר בהקדם האפשרי . יצאה מכלל זה הקבוצה ; הקבוצה היתה קיבוץ מורחב ביותר ובו אלפי חברים . עם זאת, הקבוצה, שנהגתה לראשונה בשנות העשרים של המאה העשרים, היא בבחינת סטייה בולטת בלבד מן המתווה המשותף והיא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל . כמו הקיבוץ והמושב, הכתירה...  To the book