ו. מטבע, הַטבָּעָה, פקידות

יהודים, מסחר וכספים 233 וורמס 'סמכות חופשית ברחבי כל העיר להחליף כסף עם מי שירצו', פרט ל'חזית בית המִטבעה או במקום אחר שבו יתיישבו אנשי המִטבעה לשם חליפין' . הרשאה מעין זו אושרה בשנת 1182 שוב ליהודי רגנסבורג בידי הקיסר פרידריך הראשון : 'שהם יורשו למכור ולקנות בהתאם למנהגם העתיק זהב, כסף, וכל סוג של מתכת וסחורה' . 98 מאותה תקופה קיימת עדות גם על יהודים המעורבים בסחר דגנים, 99 ולמעשה בהימור על מחיר השיפון אחרי הקציר . מומחיות במתכות יקרות מביאה אותנו שוב לשאלת עושי המטבעות היהודים, שלקיומם בשלהי העת העתיקה ובתקופה המרובינגית לא מצאנו סימוכין . הצו של פיטרס ( Pîtres ) משנת 864 הסדיר את המטבע ואת פעולת המִטבעות בממלכה הקרולינגית, והוא אף מזכיר יהודים באחד מסעיפיו הרבים : 'שמעתה איש במלכותנו לא יעז לעשות או להסכים לעשות סגסוגת ( alloy ) של זהב וכסף למכירה ; אם הוא 100 מכיוון שסעיפים אחרים מסדירים יהודי הוא יאבד את החפץ שהציע [ למכירה ] ' . את הפעלת המִטבעות בממלכה בצו מלא ומפורט, הקובע פיקוח הדוק על תחום זה, לא סביר שסעיף זה בצו של פיטרס אמנם עוסק בטביעת מטבעות . סביר יותר שהמטרה הייתה פיקו...  To the book