תעלומת הקראים 253 הקראים . . . שהיו שועלים קטנים שלא ירדו לעומק תורה שבעל פה, ולא הבינו כי הסופרים עשו תקנות לתועלת האומה לפי צורך הדורות . . . לא היתה התורה בידם ( = של הסופרים ) כספרי מתים וכדבר שאין בו רוח חיים . . . לפיכך לא רצו להעלות דבריהם על ספר כדי שלא לנעול דלת לבאים אחריהם, אבל יוכלו גם הם לתקן תקנות לפי צורך הזמנים . 26 העיתוי המאוחר שבו פרץ המאבק בין הרבניים לקראים, קרי בתקופת הגאונים, שיקף בעליל את מהותו : רק משתועדה התורה שבעל פה בכתב וניטלה יכולתה להסתגל ולהתעדכן, מצאו הקראים מקום להתגולל ולהתאונן עליה כעל מסורת מקובעת . מעת 'שנחתם התלמוד ונכתב בספר . . . תורה שבעל פה לא היתה עוד בעל פה כי כבר נכתבה, אז מצאו ענן ותלמידיו מקום לחלוק על רבותיהם ולעשות להם תורה חדשה' . 27 ואומנם, חש שד"ל להדגיש, הביקורת הקראית על ההלכה הרבנית והצגתה כמסורת נטולת חיים בטעות היה יסודה . לאמיתו של דבר גילתה גם ההלכה הרבנית גמישות במהלך הדורות, ורק בשלב מאוחר בתולדותיה אבדה 28 לה חיוניותה . כמו במקרים אחרים, גם הפעם הדהדו דברי שד"ל בכתבי עמיתיו החוקרים . לציון מיוחד ראוי אברהם בר גוטלובר ( אב"...
To the book