ד. מספרות חוכמה לספרות יפה: 'הדת והחיים' של ברודס

פרק שמיני 176 והזמן . ברודס ניגח בחריפות את הצדוקים ש'לקחו להם לתורה אך את האותיות המתות, ולא את הלימוד החי', ואשר 'נתנו קדושה יתירה לו ( = למשה ) ולאותיותיו 19 על רקע זה נבדלו המתות, יתר על המדה שמדדה באמת וצדק התורה שבעל פה' . מהם הפרושים, ובכוח התורה שבעל פה 'התקינו את ההלכות שבתורה לפי זמנם ומקומם' . באופן מפורט יותר הציג ברודס את משנתו דווקא ברומן שלו 'הדת והחיים', שהופיע בהמשכים בכתב העת 'הבוקר אור' ( 6781— 1879 ) , והיה מן היצירות הפופולריות בספרות העברית במזרח אירופה . במרכז הרומן ניצב המשכיל שמואל, שאת דמותו עיצב כבבואה של ליליינבלום, אשר זכה להערצתו של ברודס . ללא מורא וחת ניגש שמואל להתעמת עם רבני דורו שגילו אטימות לצורכי המקום והזמן . באחד מנאומיו הנלהבים של שמואל, שנישא בפני קבוצת צעירים שהסתופפו סביבו, עלתה בהרחבה סוגיית התורה שבעל פה . בנאומו הפגין שמואל הבדיוני, או ברודס המציאותי, הפנמה עמוקה של ההגות המערב אירופית, בהציגו את התורה שבעל פה ככלי לסיגול החוק המקראי לתנאי הזמן והמקום המשתנים : כי יסוד וכלל תורה שבעל פה הוא השתנות הדינים שבכל דור ודור ותיקונם לפי הזמן, המקו...  To the book