ד. מפיהם ולא מפי כתבם

תורה שבעל פה בימי הביניים 41 38 לנוכח השימוש הכריסטולוגי שעשו והמריצו את יושבי בית המדרש להתמקד בה . אנשי הכנסייה במקרא, נטייתם של חכמים יהודים להתגדר בספרות הרבנית הייתה 39 שלא במפתיע, הללו שיערו כי איסור כתיבת התורה שבעל פה מובנת מאליה . שיקף דווקא את מעלתה על פני התורה שבכתב, והבליט את הצורך ביצירת חיץ בין החברה היהודית לסביבתה הנוכרית . בהשראת לשון המדרש, אך שוב בנימה אקטואלית מובהקת, ציין ר' יצחק מקורביל, תלמידו של ר' יחיאל מפריז כך : אל תחשוב כי עיקר התורה בכתב, כי אדרבה על פה . . . כי היה גלוי לפניו להיות ישראל עתידים לגלות בין הארצות ויעתיקו גויים ספריהם, לפיכך לא רצה שתכתב, כי לעתיד לבא ירצו גויים לקבל שכר ממה שלמדו תורה, ויאמר הקב"ה : מי שמסתורין שלי בידו יקבל שכר . 40 הסבר נוסף לאיסור כתיבת התורה שבעל פה שרווח בימי הביניים נקשר בהיקפה העצום של המסורת . גם להשקפה זו נמצא ביסוס בספרות התלמודית, שבה נדרשו דברי קהלת על אודות עשיית 'ספרים אין קץ' בזיקה לכתיבת הלכות . 41 כפי שהטעימו כמה מחכמי ימי הביניים, תיעוד המסורת נגד את אופייה הבסיסי כיצירה ההולכת ומסתעפת בכל דור ודור, בשל הצ...  To the book