ג. שר השכחה

פ ר ק שני 36 21 נודעו במיוחד דברי הרמב"ם בהקדמתו ל'יד 20 או ר' שמואל הנגיד . המפתח' החזקה' שלו : ומימות משה רבינו ועד רבינו הקדוש לא חיברו חבור שמלמדין אותו ברבים בתורה שבעל פה . אלא בכל דור ודור ראש בית דין או נביא שהיה באותו הדור כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו והוא מלמד על פה ברבים . . . וכן היה הדבר תמיד עד רבינו הקדוש והוא קיבץ כל השמועות וכל הדינים וכל וידעו כי ברוח הקודש ובסיוע ה' יתברך נתחבר הספר הזה וכתבו אותו ונתפרסם בכל גלויות ישראל' ; ספר יוחסין, מאמר ראשון : 'וכשראה רבי ע"ה אורך הגלות והשכחה מצויה אמר : "עת לעשות לה'" אף על פי שהפרו תורתך, לפי שדברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן שנאמר כי על פי הדברים, וכתב המשנה' ; ספר הליכות עולם, עמ' א—ב : 'ותדל עד מאוד תורה שבעל פה . . . עד זמן רבינו הקדוש . . . ועמד הוא ובית דינו בהסכמת החכמים שהיו בזמנו לחבר ספר בקבלה הנתונה בסיני וסמכו על המקרא שכתוב "עת לעשות לה' הפרו תורתך" . . . וכתב רבינו הקדוש כל הדברים המקובלים והמוסכמים . . . ' ; אברבנאל, נחלת אבות, הקדמה, עמ' יא : 'עד רבינו הקדוש שכתב אותה על ספר בחיבור המשנה . . . עד רבי...  To the book