פרק חמישי: סבתא עכבישה

78 רבקה סולניט בנוף כל כך חשוף ושומם וחסר קנה מידה, עד שכמו רואים באופק את הקימור של כדור הארץ . זאת הפעולה השגרתית ביותר והלא שגרתית ביותר, תליית כביסה – וציור . האחרון עושה מה שחסרת המילים יכולה לעשות – לעורר הכול ולא לומר דבר, לזמֵן משמעות בלי להתחייב לאחת מסוימת, להציג שאלה פתוחה במקום להשיב . כאן, בציור של אנה תרזה פרננדז, אישה קיימת ונמחקת בעת ובעונה אחת . 2 אני חושבת הרבה על המחיקה הזאת . או על כך שהמחיקה שבה ומופיעה . יש לי חברה שהעץ המשפחתי שלה אותר עד אלף שנים אחורה, אבל שום אישה לא נוכחת בו . זה עתה גילתה שהיא עצמה לא קיימת, אבל אחֶיהּבהחלט קיימים . אמה לא נמצאת, וגם לא אמו של אביה . או אביה של אמה . אין סבתות . לאבות יש בנים ונכדים וככה נמשכת השושלת, והשם עובר הלאה ; העץ מתפצל לענפים, וככל שהוא מתארך יותר, כך חסרים יותר אנשים : אחיות, דודות, אימהות, סבתות, סבתות-רבתות, אוכלוסייה גדולה נידונה להיעלם מהמסמכים ומדפי ההיסטוריה . המשפחה שלה מהודו, אבל גרסה שושלתית זו מוכרת לנו במערב עוד 79 גברים מסבירים לי דברים מהמקרא, שבו רשימות ארוכות של צאצאים קישרו בין אבות לבנים . הגֶנֶאלו...  To the book