ג. הערבים, המקרא והציונות: שתי השקפות פוליטיות־תרבותיות

ר' בנימין והפַּן-שמיות – ימי המנדט הבריטי 173 הרלוונטיות שלה בעיניו . עם זאת, בהתייחסו לנער ערבי שבו פגש, כתב : 'קרוב אתה לי לדם או לא, אך אחריותך הן עלי מוטלת היא . . . לא פוליטיקה ! זה, אולי דוקא לא תפקידנו . . . כי אם מגע נפש בנפש . . . מהיום . . . ובמשך דורות . . . וללא שום מטרה . . . מלבד כוונת אח, ידיד ורֵע . . . ' . 33 דברים אלה מעידים על אמביוולנטיות ועל שאיפה למגע אנושי עם הערבים, למרות פחדיו והסתייגויותיו מהם וממצבם התרבותי הנחות בעיניו . לצד תובנותיו החדות של אהרונוביץ' בנוגע לחולשותיו של האוריינטליזם הציוני, המעריץ את הילידיוּת וחוטא בגישה מתנשאת וקולוניאליסטית, נוטה מאמרו לקיצוניות השנייה : אירופוצנטריות קיצונית, התנשאות מודעת ומודגשת על הערבים והצגתם כפראים, ולא מן הסוג האציל . אם לשפוט על פי מאמרו, הרי שאהרונוביץ', בניגוד למושאי ביקורתו, לא רק שלא שאף לשיתוף פעולה יהודי-ערבי אלא אף הדגיש את הזרות והעוינות השוררות, לדעתו, בין 'התרבות' ( היהודית-האירופית ) ל'חוסר התרבות' ( הערבי-המזרחי-המוסלמי ) . מעבר לסוגיית היחסים בפועל, מבטאים דברים אלה היטב את הגישה המתנכרת למזרח ולתוש...  To the book