|
|
'ציוויליזציה של בני שם', מונותאיזם ו'פַּן-אברהמיות' 41 ממנו, אייזמן לא התעלם מן הערבים יושבי הארץ ולא דחה את הדיון עליהם למועד בלתי ידוע . אדרבה, הוא התייחס במפורש לסוגיית הערבים ובחר להציג אותם כקרוביהם וכאחיהם של היהודים, אף שככל הנראה לא ידע עליהם הרבה . המכנה המשותף, לדעת אייזמן, בין היהודים ל'שבטי הערביים' איננו מוגבל אך ורק למוצאם, שממנו נובעות לכאורה תכונות האופי המשותפות ל'בני אברהם' . את הדגש העיקרי בחר אייזמן לשים דווקא על ההיבט הדתי, שמהותו היא האמונה באחדות האל, המונותאיזם, וזהו חידושו במסגרת השיח הציוני המוקדם . המוצא, תכונות האופי והקִרבה הדתית שבין היהדות לאסלאם הם שהפכו בעיני אייזמן את האחווה שבין היהודים לבין יושבי הארץ הערבים לאפשרית ורצויה . אמנם, הוא לא הציג את הערבים כשווי ערך ליהודים מבחינה תרבותית, והנימה המתנשאת איננה נעדרת לחלוטין מכתיבתו . בהשפעת השיח הקולוניאלי האירופי שילב אייזמן בשיבת היהודים לארץ אבותיהם את הרעיון של הפצת התרבות בקרב יושבי המזרח . ואולם, בתגובה לשיח זה עצמו הוא הגדיר את המשימה באופן שונה : לפי תפיסתו, היהודים יפיצו בקרב קרוביהם הערבים תרבו...
To the book |
|
|