מבוא 14 למזרח ולערבים, ה'אחים לגזע' השמי, תפסה מקום מרכזי בתודעה הציונית מראשיתה, ואין לנתקה מתפיסות פוליטיות ותרבותיות שרווחו במרחב המזרחי עצמו בשלהי המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים . לבטים והכרעות ביחס לזהות לאומית לעולם אינם מנותקים מתהליכים חיצוניים, היוצרים את המסגרת הכללית שבתוכה מתפתחים המאפיינים הלאומיים הייחודיים . מעמדם המיוחד של היהודים באירופה המודרנית – קבוצה אתנית ילידית ומושרשת שחבריה נתפסו יותר ויותר כזרים וכ'אחרים' שאינם שייכים לקולקטיב הלאומי – השפיע על עמדתם של יהודים רבים ביחס למרחב המזרחי שאליו נשאו את עיניהם . הכרעתו של ציוני אירופי להגר לארץ ישראל הייתה שונה אפוא באופן מהותי מהחלטתו של פקיד קולוניאלי או סוחר בריטי להתיישב בהודו או במצרים . ראשית, בניגוד לשני האחרונים, שהיו שליחיהן של האימפריות במושבות וכך גם נטו לראות את עצמם, לא ייצגו הציונים העולים ארצה את ארצות מוצאם, ולעיתים קרובות אף שאפו להתנתק מהן . בניגוד ליהודים שהתיישבו בארץ ישראל במהלך המאה התשע עשרה ושמרו על זיקה לארצות שמהן היגרו, גם בשל היתרונות שהיו לכך במסגרת השלטון העות'מאני הנחלש, הרי שההתייש...
To the book