נוסטלגיה

324 ׀ פרק עשירי שהיא שייכת בראש ובראשונה למרחב פוליטי-חברתי, שלא כמו הנוסטלגיה הישראלית הטיפוסית שמעדיפה להישאר בגבולות האני ( גם אם ההבחנה בין פרטי לקולקטיבי אינה יכולה להיות אמינה וברורה לחלוטין ) . כלומר הנוסטלגיה של ביטון איננה מבטאת עמדה רגרסיבית — היצמדות לעבר אידאלי בלי יכולת להתמודד עם המציאות המורכבת, כפי שטענו מי שראו בה את אחד הסימפטומים של המודרנה, המתנתקת מהעבר . לנוסטלגיה בשירתו תפקיד אחר : היא אמצעי להגדיר אמונות וערכים תרבותיים שקיומם כאפיק של זיכרון חברתי-תרבותי משותף וכבסיס לביקורת כלפי הגמוניוֹת תרבותיות נתון בסכנה . נוסטלגיה בעלת משמעות פוליטית כזאת יכולה להתלוות לנקודת המבט של קבוצות מהגרים אתניות שיושבות בקרב תרבויות מבוססות שמפעילות כלפי המהגרים מדיניות של בליעה ( "כור היתוך" ) . דוגמה דומה לשימוש פוליטי- ביקורתי בנוסטלגיה אפשר למצוא גם בהקשר הפוסט-קולוניאלי . השתחררותם של עמים באפריקה ועליית תנועה השחוֹרוּת ( négritude ) לוּותה במאמץ של אנשי רוח לשקם את הזיכרון ההיסטורי הלאומי שנמחק או טושטש מכוח השליטה הקולוניאלית ( פנון 2006 : 191 - 208 ) . לפיכך, בשנות השבעים...  To the book