גולדברג כמבקרת: הדואליות כעמדה ספרותית

לאה גולדברג : אֵיךְ נָשִׁיר שִׁיר צִיּוֹן עַל אַדְמַת צִיּוֹן ? ׀ 181 האנליטי נקטה דימויים של פירוק מכונות ובדיקת החלקים, עבודת מעבדה . בעידן שבו המדינה נעשתה מושא מקודש, והאידאולוגיה הלאומית הכשירה את הגזענות ואת השמדת היהודים, הציעה גולדברג לבחון את המציאות מנקודת מבטו של החולין . החשש מסמלים שמקדשים את פולחן האישיות והמדינה גרם לה לאמץ אסטרטגיה מנטלית וספרותית של בחירה מודעת ברֵאלי, ב"אדם הקטן", ולעסוק בפירוק של "כל דבר לאין-שיעור של דברים קטנים עד אין- סוף" ( שם ) . על פי השקפתה, "כל ערך קטן עד אין-סוף קיים כערך חשוב בפני עצמו" ( שם ) . מול המערכים האידאולוגיים הצפויים להפוך למציאות של מלחמה והשמדה המונית הציבה גולדברג את הפירוק, את הדה-מיתיזציה, את המינוריות ; ומול הפחד שהניע המונים לאמץ את התרבות הלאומית הציבה את האומץ לדבוק באנושי, ביומיומי, בפגיע, במי שמטיל ספק אפילו בהצלחת התנגדותו . הביקורת סברה שהמושג "האומץ לחולין" יכול להסביר את הנטייה הפואטית של גולדברג לבחור בתמות "קטנות", ובעיקר את נטייתה להשתמש 2 גולדברג, על פי תפיסה זו, היתהבאמצעים פואטיים מינוריים לעיצובן . יוצרת אנט...  To the book