דו־לשוניות

"מוכרחים היינו לשנוא גם את אשר אהבנו" ? ׀ 171 המתלהמת של שלונסקי לדברי ביאליק העירה מתרדמתם את הסטראוטיפים האנטישמיים שדימו את היהודי למחלה שצפויה להתפשט : "אנו רואים את הפורענות הזו של דו-לשוניות כראות שחפת המכרסמת את ריאות האומה . אנו רוצים שהנשימה הישראלית תהיה עברית שלימה, בשתי הריאות ! ארץ ישראל עברית, עובדת, עממית ואוהבת את יוצריה ותרבותה — היא ה'חברה למלחמה בשחפת' הזו" ( שלונסקי תרפ " ז : 1 ) . נמצא שהיידיש איננה ריאה שנייה, אלא שחפת המסכנת את הנשימה . יש להדגיש שהצהרה זו, שלוּותה בהצהרות דומות של שותפים אחרים לכתב העת "כתובים" ( יעקב רבינוביץ, אשר ברש, יצחק למדן ואליעזר שטיינמן ) , הושמעה במציאות שבה כשבעים אחוזים מהמהגרים בארץ ישראל דיברו יידיש או רוסית והתקשו מאוד בלימוד עברית, ומספר קוראי העיתונות בעברית וביידיש היה שווה פחות או יותר ( חבר 2005 : 52 - 53 ) . ייתכן שמצב זה יכול להסביר את תוקפנותה של הפובליציסטיקה הציונית 22 בעניין זה . ואולם ביאליק ידע להבחין בפער בין ההצהרות הפוליטיות בדבר המאבק בין הלשונות, ובין הדו-לשוניות הסמויה המתקיימת ביצירתם של סופרי יידיש, ולא פסחה ג...  To the book