המולדת הכפולה: "ֹשָם מאחורַי לי קוראה יבשת"

156 ׀ פרק חמישי החלוצית ולא לתרבותה ; ובכל זאת הוא משקף נאמנה את עולמם המפוצל של משוררים אלה, שהיו מודעים לאובדנו של המרחב הישן אבל מיאנו להתעלם מנוכחותו בתודעתם . בשירים שבהם מתאר שלונסקי את חווייתו בארץ ישראל ( מחזור שירי " גלבוע" [ 1927 ] ; שלונסקי 2002 , ב : 9 - 70 ) , הוא מרבה להזכיר את הוריו ואת סבו, אך לא את נוף ילדותו באוקראינה . ואולם שיריו המוקדמים ( למשל "דווי" [ 1924 ] ; שלונסקי 2002 , א : 105 - 210 ) , שעסקו בהגירתו ארצה ( בייחוד המחזור " בחופזי" ; שם : 49 - 101 ) , ביטאו את הזיקה של שלונסקי לנוף מולדתו ואת האובדן הכרוך בעזיבתה, ונמנעו מביטויָהּ של ההשקפה הציונית המקובלת . במבט לאחור מתברר שרגע העזיבה היה רגע ההתאהבות המחודשת באדמת אוקראינה ; יתרה מזאת, זהו גם רגע ההתבגרות, העומד בסימן הפיתוי הארוטי ומבטא את היענותו של האני למולדתו : כָּכָה אָמַרְתִּי — וָאֵצֵא . וְהִנֵּה אַחֶרֶת אֲדָמָה לְרַגְלַי וּגְבוֹהִים שָׁמַיִם . [ . . . ] הִנֵּה כְּבָר חוֹתֶה הַתַּמוּז גֶּחָלָיו עַל רֹאשִׁי עַל רֹאשְׁךָעַל רֹאשׁ כָּל הַקָּמָה . כּוֹרַעַת הַקָּמָה מִתְפַּתְּלָה וְשָׁחָה כְּמוֹ פָּקו...  To the book