אבל ומלנכוליה

134 ׀ פרק חמישי בלתי רצויה . הוא יכול להיות גם אובדן ציבורי באופיו, כמו אובדן מולדת או אובדן חירות . לדברי פרויד, האבל הוא תהליך ממושך שכרוך בעיבוד האובדן ובהתמודדות עמו ( ומכאן המונח עבודת האבל ) . את האובדן אי- אפשר להדחיק כליל ולכן תכלית התהליך לגרום לאני להעביר את האנרגיה הרגשית והאינטלקטואלית ( שפרויד מכנה ליבידינלית ) למושא חלופי . השלמתו המוצלחת של תהליך זה פירושה התנתקותו השלמה של האני מן המושא האבוד בלי פגיעה בדימוי העצמי . מלנכוליה, לעומת זה, היא מצב שבו האני אינו מודע לאובדן, או אינו מודע לכל היבטיו, כלומר האני יודע "מי אבד לו אך לא מה אבד לו ביחס אליו" . פרויד מייחס אפוא את המלנכוליה "לאובדן-אובייקט החסום לתודעה, להבדיל מן האבל, אשר אין בו דבר לא-מודע ביחס לאובדן" ( פרויד 2002 : 11 ) . הרתיעה הבלתי מודעת מוויתור על המושא האבוד או חוסר היכולת להתאבל עליו מצמיחים אסטרטגיות מגוּונות של הכחשת האובדן או הכחשת השפעתו ההרסנית של האובדן על האני . התסמינים הפתולוגיים של המלנכוליה, המייצגים בעקיפין את האובדן המודחק, הם בראש ובראשונה הידלדלותו של האני — של עולמו הנפשי ושל דימויו העצמי...  To the book