114 ׀ פרק רביעי לאומיים-מגדריים למשל ? כדי לענות על שאלה זו נבחן את אחת הטענות הידועות של ברנר בדבר זהותו המגדרית של היהודי הגלותי, שהופיעה במאמרו "הערכת עצמנו בשלושת הכרכים" : ועכשיו — בגולה ! גאון-היהדות ו"נתיבותיהם" ו"מרכזיה" בעולם, בבבל, בערב, בספרד, באיטליה, בצפון-אירופה, בארצות הסלַוים ! . . הן כאשה מצֵרה, רבותי, כאשה מצרה תתיצב כנסת-ישראל לעינינו בכל ימי חייה ההיסטוריים : חוטאת, מוכה וצועקת [ . . . ] כי הן צדק ויינינגר : מידות של נשים לאומה זו ! אין כוח-גברא, אין כוח יוצר, אין משפיעים יסודיים . יש קלות-דעת, התייפות עיקשות-לב, ויתורים, פחדנות וצעקנות בלתי- פוסקת . האופי היהודי הוא נָשי ( ברנר 1985 , ד : 1293 ) . בהשפעת עמדתו של אוטו ויינינגר בספרו מין ואופי ( 1903 ) מדומה היהודי לאישה, אבל זיהוי מגדרי זה — שאינו רק תגובה ליהודים הלא-גבריים בסיפורי מנדלי — הצמיח הכללה גורפת שהיא באופן עקרוני אנטי-מגדרית, כלומר היא 6 איןמתעלמת משאלת ההבדל בין גברים לנשים בגוף הלאומי היהודי המוכלל . ספק שברנר ראה בחוסר הגבריות בעיה יהודית, והדמויות הראשיות בחיבוריו סובלות מן ההרגשה שאין הן גבריות, א...
To the book