"בארץ ישראל גלות ואין מוצא מן הגלות" : על "שכול וכישלון" לברנר ׀ 105 בריה, שאינה יוצרת מעולם את הצריך לה לעצמה ואינה נהינית מעולם מפירות עבודתה ; בריה, שכל מקום ומקום גלות לה ושאין לה לא רצון, לא איל ולא תקוה לבוא אל מקום אשר לא גולה יהיה ; בריה, שאין לה שפה משלה ולה, שאין לה חיק-טבע ונאות שדה קרובים לה ; [ . . . ] בריה, שאין לה לא שמיא ולא ארעא, שאין לה כלום, כלום, בהחלט לא מאומה, במה לחיות, בהחלט לא פינה לאן לברוח ( "מלונדון, מלבוב וממקומות אחרים", ברנר 1985 , ג : 166 ) . הדמות המצטיירת כאן היא דמות קיבוצית, פרי תיאור מכליל של יהודים ממקומות שונים, גוש אחד שאין בו מִגוון ופרטיו אינם נבדלים זה מזה . היהודים כולם הם ברייה עלובה שאינה מסוגלת לחיות משום שחיים פירושם שפה, טריטוריה, זיקה לטבע, מסורת תרבותית, עוצמה כלכלית, עצמאות אישית ולאומית . ורטוריקת ה"הוֹי" היהודית מקנה לכותב סמכות של מי שמדבר מתוך היכרות וקִרבה . ואולם אף על פי שמערך המאפיינים השליליים המיוחס ליהודים מקושר לגולה, הגולה אצל ברנר איננה מונח גאוגרפי, אלא מונח תרבותי-נפשי . על פי תפיסתו הגולה היא מהות אחידה שאיננה פרי נסיב...
To the book