ההגמוניה הספרותית ושלילת הגלות

גלותיות בספרות העברית ׀ 13 דרך עיבוד זאת יצרה את עלילת-העל הציונית שמרבית היצירות מממשות אותה, סוטות ממנה או מתמודדות עמה . החוויות האישיות ביותר של גיבורי הסיפורת עומדות בסימנה של עלילת-על זאת . אני חוזר ומדגיש, אין זאת עלילה ספרותית בלבד : היא מטביעה את חותמה על היוצרים ועל נמעניהם . תפקידה של הספרות לא היה לקבל את עלילת-על זאת כפשוטה . היפוכם של דברים : כל כוחה יתבטא בהתמודדות מתמדת עמה ובסטייה ממנה, עד להתעלמות מודעת או בלתי מודעת, שגם היא מעשה בעל משמעות רבה . ( שם : 16 ) . שקד ראה בניגוד גלות-גאולה עיקרון שכונן את הספרות העברית כספרות לאומית ועיצב את ההיבט הפואטי, החווייתי והאידאולוגי של הטקסטים הספרותיים . עם זה, הוא הקנה לעיקרון מכונן זה די גמישות לאפשר למערכת הספרותית חירות — עלילת-העל לא היתה בעיניו אלא נקודת מוצא להתמודדות ביקורתית עם עיקרון זה ואפילו לסטייה ממנו . במילים אחרות, שקד לא טען שהמערכת הספרותית היתה מגויסת או שיש לראות בה תועמלנית של רעיון זה או אחר ; אדרבה, היא שייצרה אלטרנטיבות לעלילת-העל . המודל שהציע שקד היה אפוא מוניסטי מבחינת נקודת המוצא האידאית שלו, אך דיא...  To the book