פרלודים 812׀ החיפוש התמידי של רוטה — חיפוש שנשאר בגבולות הטונליות,׀ מתוך אמונה עמוקה בצורך לשאול ולהשיב, ואחר כך לשאול ולא להשיב — הוא חלק ממסע ארוך, שמלחינים לא מעטים ( דוגמת ידידו סטרווינסקי ) ערכו ולא זכו להשלימו ; המסע הפוליטונלי, קיומם הסימולטני של כמה מרכזים טונליים . וגם זה חלק מסודו של רוטה ; את החיפוש הפוליטונלי שלו הוא השלים באמצעות הכתיבה למדיום חוץ-מוסיקלי, הקולנוע, ובייחוד לפליני . את מה שעשה קלוד דביסי, למשל, עם האקורד — כאשר השתמש בו שלא לשם חיזוק המרכז הטונלי, כי אם לשם שלילת תוקפו — עשה רוטה עם פליני . הציוריוּת והצבעוניוּת, העשויות ליהפך לקיטש בקלות רבה, כפתורי הגעגוע שאסור בתכלית האיסור ללחוץ עליהם — כל אלה היו למנגינות ויזואליות ומוסיקליות, קולות שונים הדובבים בלי הרף באי סדר מפרה . רוטה לא ידע רק לחייך בעגמות או לעטוף את רגעי האושר בדוק מלנכולי ; הוא ידע לדבר מגרונו של אדם אחר, באמצעות זיווג אלכימי בין שני "מרכזים" טונליים — מוסיקאי ובמאי — ששורש נפשם אחד . אחת ההוכחות לאמתותה של הדבקות הזאת במלודיה היפה ובהרמוניה ה"קונוונציונלית" היא נגינתו של רוטה עצמו בפסנתר . ל...
To the book