מרד הכובסות

והספינה שטה 702׀ שמספקים אותו עד תום ושתוקפם מקובל עליו ללא עוררין . הוא׀ חש את עצמו כפוי ליצור מחדש באופן מתמיד צורה זו, ובכך הוא נידון למעין קיפאון של כוחות היצירה הפנימיים שלו . בלא לשלול את יתרונותיו של מצב כזה, יכיר הגרמני במגרעותיו הבולטות : השעבוד שבו לא ייעלם מעיניו, אך לעומתו יוכל לחזות בדמיונו צורה אידאלית, שיתגלה בה היסוד התקף לנצח של כל צורה, 3 למרבה האירוניה,כשהיא משוחררת מכבלי המקריות והזיוף" . דבריו של וגנר על "הצרפתי" הולמים דווקא את גורל יצירתו שלו, ודווקא "הצרפתי" במקרה זה הוא שחושף ( בלי דעת ) את כבלי הזיוף של הצורה הווגנרית בהקשרה המסוים . "היסוד התקף לנצח" של צורה זו אכן לא ייעלם ; הוא לא יכול להיעלם אלא עם היעלמותה של היצירה כולה . נצחיותו משעבדת את היצירה לכבלי הרצפציה, ואלה השתנו לבלי הכר מאז זמנו של וגנר . אפשר אפילו לומר שבמקרה הזה תקפותה של הצורה הורגת, בעקבות שינויי התפישה, גם את תוכנהּ . "תוכן זה, תוכן נצחי זה", תוהה ניטשה הדן בטקסטים הווגנריים, "כיצד בודקים אותו ? — משיב הכימאי : מתרגמים את וגנר למציאות, למודרניוּת — הבה ונהיה עוד יותר אכזריים ! 4 ובכן, קו...  To the book