היהודי המזמר: בין אלישע בן אבויה לריכרד וגנר

פרלודים 402׀ מדוע זימר "אחר" באינטנסיביות ? ומה דין "יווניותו" של הזמר׀ הזה ? והייתכן כי "יווניוּת" זמירותיו של אחר דומה במשהו לזמר "היהודי" לפי וגנר ? במובן מסוים, גם יווניותו וגם יהודיותו של הזמר הן חלק מאותה "מנגינה אינסופית" של אחרוּת, שהיתה חביבה, כידוע, על מחיה המיתוסים הטבטוניים, כמו על שוללי המיתוסים הגנוסטיים . ובשני המקרים משמשת הדמות הארכיטיפית — ה"גיבור" הכופר מזה, שבקלות היה יכול להצטרף אל עדת מבקשי הגאולה באופרות של וגנר, וה"גיבור" החולני מזה — חלק מעולם המעמיד במרכזו העדפה אידאולוגית עקרונית של "חוויה" ורגש ואפקט דרמטי על פני הרציונליוּת והשיפוט המוסרי ( הקורא המתעניין ימצא ניתוח מרתק של פרדוקס וגנריאני טיפוסי זה במאמרה של רות הכהן "על משמעות מובחנת ומסר מעורפל 2 ) . במוסיקה של וגנר", שכונס בספר "הרייך חסר המנוחה" נראה כי לשון התיאור "אמרו עליו על אחר" מעידה על ריחוק מן הסיטואציה האמורה, ומעוררת את הרושם שמדובר בסיפור מעשה בדוי . מבחינתו של העורך התלמודי, שצירף קטע זה להיכן שצירף, נוח היה לעבור כך להמשך הדיון שנקטע קודם לכן במעשה "ארבעה שנכנסו לפרדס", דרך אזכור דמותו המו...  To the book