ידי הווירטואוז

פרלודים 471׀ זרימה פנימית פרדוקסלית — מוסיקלית מצד אחד ומוכנית׀ מצד אחר ; המשפטים מתפתלים זה סביב זה, מחוללים תמורה כלשהי לקראת סופם המדומה ומוליכים הלאה — אל הווריאציה הבאה . הספר, כמו יצירתו של באך, נפתח ב"אריה" — הדיבוק הפסנתרני שהונחל לשלושה במוצרטאום שבזלצבורג, ומסתיים ב"אריה" — נגינתו המוקלטת של גולד המת בביתו של ורטהיימר המת, שהמספר מאזין לה . אפשר לשער איזה ביצוע התנגן בתקליטו של ורטהיימר — לא ההקלטה המפורסמת של גולד מפסטיבל זלצבורג של שנת 1959 ( "הקלטה חיה" — פרדוקס ההולם את הגותו של ברנהרד ) , אלא ביצועי האולפן שלו ל"ווריאציות גולדברג", המחושבים יותר, המהודקים יותר, ובחלקם — הבלתי אנושיים . התקליט המכיל את גולד ובאך גם יחד מעיד על הפיכתו הסופית של "גולד" לפסנתר . אבל האריה המסיימת הזאת היא אריה da capo , ופירוש הדבר לא רק חזרה על הפרק הראשון ( פרדוקס מודע נוסף, שהרי ברנהרד אינו מכיר בחלוקה לפרקים, ויצירותיו נכתבות ברצף אחד ) , אלא התחלה מבראשית . השתלשלות האירועים הפתולוגית של שלושת אמני הפסנתר תתרחש בשנית, עם סיומו של הסיפור, והפעם — מנקודת השעתוק, מן התקליט שהוא אדם . אפשר ...  To the book