שתיקתו של רמבו

כוכב השחר בלב הענן 541׀ שהופיעה ביצירה דוגמת "אמריקאי בפריז" של גרשווין . הגדרת׀ השירה, כידוע, אינה מעודדת יותר, שהרי שיר — בלשונו של דוד אבידן — "הוא דבר / שאני קובע שהוא שיר / לאחר שאני כותב אותו / כשיר או כלֹאשיר / אבל מפרסם אותו כשיר / / ועכשיו תקבעו מחדש מַזֶּשִּׁיר" . אבידן, כמשוררים רבים לפניו, מגלגל את השאלה בחזרה אל הקורא, ומסתתר מאחורי חיוכו היודע כול של המשורר, אף שהוא עצמו אינו יודע תמיד מה יצא מתחת ידיו . עובדה אחת, שטרדה את רוחו של רמבו, משותפת לשני הניסיונות האלה — הצורך להגדיר באופן כזה או אחר "מהי שירה" ו"מהי מוסיקה" . הצליל, חומר הגלם הבסיסי ביותר של ה"עשייה" המוסיקלית ( שידו הנעלמה פועלת גם במחוזות ה"דיבור" ) , אינו קיים בטבע ; זהו עידון או שכלול לא טבעי של דבר מה טבעי . את העובדה הפשוטה הזאת תפש רמבו, וזה היסוד הרדיקלי של עולמו . שאיפתו היתה לזקק צליל טהור, שהוא-הוא "זהב המילה" הרודף אותו, ודווקא דרכו לשוב אל הטבע, אל מה שממתין בחיק האֵם הגדולה או המכשפה הגדולה . כיצד יוצרים מוסיקה ממילים ? לשיטתו האלכימית של רמבו, מתחילים ב"תנועה" . על כן מוזכרת ב"עונה בגיהנום" הסו...  To the book