חליל היה למקס

געגועי השמש של לואיס 59׀ בין האדם הקם "בבוקר בבוקר" של אמיר גלבע להלך של נתן׀ זך ה"מסתבך והולך" : "אדם מתהלך ברחוב / ומרים את הבוקר / עמודי החשמל נמוכים מרגליו [ . . . ] והוא הולך / ומתאבך / כמו חג עממי / כמו ששים רִבּוֹא", וכלה במקס, גיבור הספר "מקס מתהלך על המים", המתהלך גם הוא "בבוקר בבוקר" : "שומרים מִשוֹמרים אומרים / בבוקר בבוקר מקס מתהלך על המים / אומרים נושא עיניו מפני המים אל חול, וכחול, וכורכר [ . . . ] אומרים מקס מתהלך על המים / הלוך ורחוק מִמְרִי חוק היבשה / הולך ודורך נפשו לְרגע ימריא אל רוגע ונוגה לו סביב" . שיוט זה, שאינו אפוף רק רוגע ונוגה, כי אם שב פעם אחר פעם אל הארוס, אל כוח הפריון וההולדה של האדמה והמים, הוא ניגון מתמשך — גם במובנו הדתי של ה"ניגון" ; הלהט הדתי האוחז במנגן וקושרו אל המקום ואל קהילת המקום . אלא שלהט זה, קדושה זו, אינם חורגים לעולם מגבולות הנראה והמוחשי . השער אל המופלא, על פי שירה זו, טמון בקול ; קולו של הנושף אל קנה הבמבוק היבש, ונהפך למחלל ולמחולל, כלומר לבן מחלול . השרשורים, החרוזים, הצימודים ושאר משחקי הלשון שהיו לסימן ההיכר הבולט של השירה הזאת אינ...  To the book