על אי נחיצותה של ביקורת המוסיקה

פרלודים 25׀ אך גם מהוגנות זו, לא פעם, אינה אלא מהוגנות למראית עין . ׀ שהרי גם גדולי המבקרים אינם מזכירים לקהלם השכם והערב שעצם קיום ה"ביקורת" כז'נר ממוסד — עיתונאי ו"ארעי" על פי התכוונותו, אבל קבוע ומושרש היטב בתודעה הציבורית — לא מעיד אלא על כשל נמשך, ששורשיו ההיסטוריים בצרפת ובגרמניה של המאה השמונה-עשרה ( ומומלץ לעיין בהקשר זה בספרו של משה צוקרמן "מוסיקה ומה שמסביב לה", ובייחוד בפרק "היבטים של הביקורת המוסיקלית" ) , שבחשבון אחרון מרחיק את הקהל מן היצירה וממליך את העיתונאי-שעלה-לגדולה להכריע במקומו . במקום שיהיה "מתווך השכלה", משמש מוסד הביקורת המוסיקלית כמעין חומה שקופה הניצבת בין אמנות בלתי מובנת ובין בריות רבות שאינן מבקשות להבינה, ומסתפקות בדבר המבקר . עצם קיומו של המוסד הזה אינו אלא ביטוי לאי יכולת ציבורית להתמודד עם אובייקט אסתטי מורכב — עם דבר מה המצריך ומעודד שיפוט ערכי . האם אפשר בכלל לכתוב על מוסיקה ? האם בעולם כתיקונו יש טעם במבקרים בכלל ובמבקרי מוסיקה בפרט ? איזו אפשרות היא בבחינת הרע במיעוטו — מבקר ממוסד ואובייקטיבי לכאורה, שכל מאווייו נתונים לכתיבת ביקורות ( ולפיכך אורבו...  To the book