אשת ירח בסירה מזמרת

תחושה של מקום 52׀ הכול, היה עולם הקברט — התפוגג מזמן . מדוע אפוא אני נכנע׀ פעם אחר פעם ליצירה המסוימת ההיא, שאין לתרגם את שמה לשום שפה אחרת : Le mal de vivre ? מדוע כל אימת שתישמע אני שב ונדרך, מוחק את העולם מתודעתי ומתמסר לניגון הזה ? "נשברו בפסנתר כל מיתריו . . . / אֲבַכֶּה את מתת התכלת" . כל מה שצרם אז לאוזני בשיר "פסנתרי הכחול" של לסקר-שילר מכה בי במיתריו השבורים כל אימת שאאזין להמנון החיים הזה . לא בגלל מילותיו, המובנות לי היום, ולא בגלל הלחן, שאינו נמנה עם אהבותי הגדולות ביותר . בגלל אותו מפגש ראשוני עם הלא מוכר, המסרב לפשוט את גלימת המסתורין שלו . אפילו היום צירוף המילים המסוים, עם קולה המסוים, נגינתה שבקושי נשמעת — כל אלה מתנכרים לי למרות היכרותנו רבת השנים . אין זו אותה זרות המאפיינת לפעמים את המפגש עם עולמו של יוצר מעולה, שאינך מפקפק בכישרונו הגדול, ובכל זאת עולמו אינו עולמך . אף אין זו זרות שמקורה בנטישת דבר מה שפעם היה קרוב אל לבך . זו זרות אחרת ; העולם מוכר, הנתיבים גלויים, השלטים מורים על כל נקודות הציון שציפית להן . והנה, שתי פסיעות מן היעד — הדרך נגמרת . מישהו חי שם, או...  To the book