פרק חמישי: פרֵדה מן ההורים : על 'רגל אחת בחוץ'

מפתח הלב 611׀ העובדה שבארץ ישראל חיו אז חיי שלווה ושגשוג, ואנשים לא הדירו ׀ עצמם מהנאות החיים, משמשת ביצירות האלה עילה להצטדקות, להכאה על חטא ולעתים גם להאשמה מפורשת . תגובה אפולוגטית כזו מצויה בדברי ההקדמה של יעקב פיכמן לקובץ שיריו 'דמויות קדומים' ( 1948 ) , המכנס שירים שנכתבו בימי המלחמה . פיכמן מצא לנכון להסביר לקוראיו מדוע התיר לעצמו לכתוב באותן שנים לא רק על הגולה העולה באש, אלא גם על קסמי נוף וחוויות נעימות ומוארות : 'לא עשיתי שקר בנפשי', הצהיר, 'וגם בימים הקשים שטרם פסקו, יש שפיעמו את לבי כמקודם אור העולם ואור האדם ; ולא התכחשתי להם בשירתי — גם מפני האמת, גם מפני הצורך שבהם, 167 למען נִכְשַׁר לחיות ולהקים עולם לדורות יבואו' . ביצירות אחרות מתגלים צירופים שונים של הטחת אשמה עצמית וקיבוצית . כך נהג אהרן מגד בסיפורו 'מותו של מנדל אפרת' ( 1955 ) . אחד מוותיקי היישוב מוטל על ערש דווי ובשעות האחרונות לחייו עורך חשבון נפש . אחד החטאים שאין עליהם כפרה שהוא מייחס לעצמו ולחבריו הוא אורח חייהם הנהנתני בארץ בתקופת השגשוג הכלכלי שפקדה אותה בימי מלחמת העולם השנייה : 'שכשהלכו יהודים לשחיטה במי...  To the book