פרק חמישי : עיונים בלשונו של המקור הכוהני: לשימושן של שֵׁכָר ושְׁאֵר בספרי ויקרא ובמדבר

72 קדמותה של הטרמינולוגיה הכוהנית תקופת מעבר בין ימי בית ראשון לימי בית שני — אין בכל המקרא כולו עֵד טוב ממנו כדי להעריך על פיו את זמן צמיחתו והתגבשותו של P . ב 1 . שֵׁכָר פירושה הראשוני של שֵׁכָר בלשון המקרא סתום הוא, ושני פתרונות אלטרנטיביים עשויים להלום אותה . אפשרות אחת היא לומר שהמילה מציינת סוג מסוים של משקה, שהיה שונה מן היין הרגיל . בזכות פירוש זה אפשר להזכיר למשל את במדבר ו 3 , "מיין ושכר יזיר, חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה, וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל" : דרך ניסוחו המדוקדקת של דין זה משאירה אצל הקורא רושם ברור, שהמחבר משתמש כאן במונחים קבועים ומוגדרים, ואין הוא משתעשע במילים נרדפות בעלמא . אפשרות אחרת היא לטעון כי יין ושכר זהוֹת הן במשמעותן, 3 אין לגלות כל הבדל סמנטי ממשי ביניהן . ההכרעה במחלוקת זוובלשון המקרא אינה פשוטה ; אולם נראה כי דבר אחד אפשר לומר בבירור : גם אם מעיקרא הייתה הבחנה בין שתי המילים, בקורפוס המקראי שבידינו היא כבר מטושטשת, ולא במעט בשל הַקשר המתמיד והמגע ההדוק ביניהן, עקב השימוש בהן כצמד קבוע בטכניקה הספרותית של תקבולת הצלעות . כגון ישעיהו ...  To the book