|
|
44 הגישה הדיאכרונית במחקר העברית המקראית התעניינות עיקריים שבהם טבוע חותמו ובולטת תרומתו : לשון חכמים, הארמית ולשון המגילות . ואכן בכל אלה הותיר לנו קוטשר דיונים עקרוניים וחיבורים פרוגרמטיים 1 שהם בבחינת אבני יסוד במחקר הפילולוגי-בלשני של הטקסטים הנידונים . פשיטא שכל הבא לעסוק בתולדותיה של הלשון העברית בימי הבית השני חייב להיזקק לסוגיית "העברית המקראית המאוחרת" . לשון זו, שאנו מוצאים אותה לראשונה בצורה ברורה בספרי המקרא שנתחברו בימי שיבת ציון, מציגה בפנינו שפע של חידושים שאין למצוא כדוגמתם במקורות העבריים הקודמים להם . יתר על כן, במקרים רבים ניתן להראות כי שימושי לשון אלה, שהם מאוחרים בתוך הספרות המקראית, שגורים אף במקורות חוץ-מקראיים בני התקופה הנדונה והדורות הסמוכים לה, ובמיוחד בטקסטים ארמיים ובספרות חז"ל . המסקנה המתבקשת אפוא במקרים אלה היא שבכל המקומות הללו, הן במקרא הן מחוצה לו, עניין לנו במציאות לשונית אותנטית של התקופה המאוחרת בכללותה — גם מעֵבר לגבולותיו המצומצמים של הקורפוס המקראי שבידינו . כך למשל ניתן להראות, כי שורשיו המקראיים של המונח מדרש שבדברי חז"ל נעוצים בתקופתו של ספר...
To the book |
|
|