פרק עשרים ושניים

כרך ב - מסכת שבת 274 החבית עשויה מחרס, שהוא חומר שביר, ולפיכך המקרה המתואר במשנתו הוא רגיל . תוספות מדייק : "רבינו שמואל בשם רבינו תם : דווקא נשברה לו חבית, אבל נסדקה ועושה טיףעל אתר וזאת משום ,בלי, קלז ע"א, תוספות ד"ה "הא דתניא" ( במותר להביא כלים,לקלוט ולצרף" ) - טיף שאינו בהול להציל לצורך מזונו . יש רגליים להלכה מחודשת זו, אלא שחבית חרס אינה נסדקת ברגיל, אלא נשברת והנוזל שבתוכה נשפך לארץ ונספג מיד, וניתן להציל ממנה רק אם עושים זאת מיד לאחר שבירתה . טז, ושם נתפרשהלכה זו שנויה אף היא בפרק ה – א ו מ ר י ם ל א ח ר י ם : ב ו א ו ו ה צ י ל ו ל כ םו נאי זה אינו נזכר בפרק טז, והוא חוליית המעבר מדיני ת – ב ל ב ד ש ל א י ס פ גודי צורכה ) מ"ג ( . הצלת אוכל לדיני ספיגה וסחיטה . הבבלי מנמק את ההלכה, כדי שלא יעשה כדרך שעושה בחול אל ופרשנים אחרים רואים בטעם זה הסבר להלכה, אך רש"ינרבנו חנ 495 ) בבלי, שבת קמג ע"ב ( . וראשונים אחרים אומרים שטעם האיסור לספוג בחשש שיסחוט . וכך מוצגת הלכה זו גם במדרש תנחומא האומרת שאסור לקנח "שמא יסחוט" ) תנחומא בובר, ויצא טז, עח ע"א ( . ם שהעורך היה עסוק בהלכותדין הסחי...  To the book