פרק עשירי

5פרק י משנה א . מסתבר שהבחנה זו היא 3 חייב" - מן דרך אומנותו וקטן שאין בו שיעור כדי הוצאה ) יב ע"ב ( , מפני ש"א לעניין מצניע לדוגמה בלבד, משום שדין סוחר המצניע לדוגמה כדין אומן המכריז על אומנותו ; ואילו פואה, אף רבי מאיר מודה שהוא חייב, "שהרי כן היא דרך כל אדם להצניע לזרע לגבי המצניע לזרע או לר בבבלי : "אמר רב יהודה, אמר שמואל : מחייב היה רבי מאיר אף במוציא חטה אחת לזריעה" 4 ולרפואה" . ) צא ע"א ( , ובהמשכה : "פשיטא . כל שהוא תנן" . נמצא שהבבלי מניח שמשנתנו כרבי מאיר . ברור כשםשהשיעורים הקבועים הם המחייבים,חדעת רבי שמעון, האומר בראש פרקשמשנתנו אינה כ 5 שהמשנה בפ"ז מ"ד אינה כדעת רבי שמעון . משנתנו, האומרת שמי שהוציא זרע יחיד שהצניע חברו אינו חייב עליו, היא בניגוד לדעת רבי שמעון ן בן אלעזר . דתניא . כלל אמרבן אלעזר, כמודגש במפורש בשני התלמודים : "מתניתין דלא כרבי שמעו רבי שמעון בן אלעזר : כל שאינו כשר להצניע, ואין מצניעין כמוהו, והוכשר לזה והצניעו, ובא אחר 6 נתחייב זה במחשבתו של זה" . - והוציא א י נ ו ח י י ב א ל א - את הזרע בחול או בשבת, ולא הצניעו שוב, וחזר והוציאו – ח ז ר ו ה כ נ י ס ו...  To the book