פרק ד

מ ש נ ה א מסכת נזיר 157 3 ואני כולם נזירים – מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר אני האחד נודר נזירות ולאחריו מצטרפים בזה אחר זה גברים נוספים המסתפקים במילית "ואני", מבלי לבטא את מלוא ההתחייבות הנזירית . יש לראות בדבריהם 4 אם כי ייתכן שההגדרה מעין כינויי כינויים, ומשנתנו כפשוטה כדברי בית שמאי, "כינויי כינויים" משפטית מדי וגם בית הלל יודו כאן שזו כוונת הנודר . לתוספתא ניסוח שונה : "מי שאמר הריני נזיר ושהא כדי דיבור, ושמע חבירו ואמר ואני, הוא אסור וחבירו מותר . כמה הוא כדי דיבור ? כדי שאילת שלום" ( פ"ג ה"ב ) . ההלכה בתוספתא אינה שונה באופן עקרוני מזו שבמשנתנו, אלא שהיא תובעת רציפות בזמן . אפשר שהתוספתא נוקטת עמדת ביניים בין בית שמאי ובית הלל . בתוספתא נוסף מרכיב של זמן : "ושהא כדי דיבור" . מרכיב זה מצומצם ביותר – "שאילת שלום" . מרכיב זהה מופיע גם בדיון התוספתא בנדרים במימרה המיוחסת לרבי עקיבא : " . . . עד שבא רבי עקיבא ולימד שהנדר שהותר מקצתו 6 . . . קונם שני נהנה לפלוני ושהא כדי דבור וחזר ואמר לפלוני 5 כיצד ? הותר כולו . – הוא אסור בראשון ומותר בשיני . כמה הוא כדי דבור ? כדי שאילת שלום ה...  To the book