ה ק ד מ ה 10 מסכת נזיר ימי בית שני בימי בית שני נידונה הנזירות ארוכות . בן סירא קובע ששמואל היה נזיר ( בן סירא מו יג ) . מבחינתו יש בכך מעלה גדולה, ובדיוננו ( פ"ט מ"ה ) התחבטנו האם זו פרשנותו לכתוב, או נוסח המקרא שעמד לפניו . במעמד המצפה המתואר בספר מכבים מעמיד יהודה את הנזירים שאינם יכולים להשלים את נזירותם, ושוב התיאור הוא של צדיקי עולם המקיימים מצוות ה' וראויים לסיוע מהקב"ה ( מכבים א ג 49 ) . פילון מקדיש לנזירים סדרת דיונים . במסגרת דיוניו בחוק 1 הוא מגדיר את הנזירות כ"נדר גדול", נדר שבו מקריב אדם את עצמו היהודי לאחר שכבר הקדיש לאל מרכושו . את קרבן החטאת שמביא הנזיר הוא מסביר בכך שייתכן שהנזיר חטא . לאחר מכן הוא מקדיש את רוב הדיון לקרבנות, שעבורו הם מרכיב מרכזי בנזירות . בכך כמובן יש סתירה פנימית . הנזיר מביא אפוא לא מעצמו אלא קרבנות בהמה, ורק גילוח השׂער ושרפתו הם מעין תחליף לקרבן אדם, שכן קרבן כזה איננו ראוי ואיננו רצוי . יוספוס מקדיש לנזירות שני סוגי דיונים . הראשון הוא דיון עקרוני במסגרת סיכומי המצוות שלו, והשני סיפורים פרטניים על נזירות . בקדמוניות ד 72 הוא מזכיר את הנזירים בהק...
To the book