|
|
18 | גבריאל מוקד יותר כמקור וכמרכז של חוויות עם תודעה המשוכנת ממש בגוף . כך, למשל, בשורה "רַגְלַיִם רוֹעֲדוֹת מֵרֹב יֶדַע לֹא יְשֹׁעַר עֶרְכּוֹ" : איברי הגוף בעצמם רוטטים כאן מרוב תודעה . הוא הדין בשורה השנייה והשלישית של השיר : "חִשּׂוּף הַגּוּף, תְּלִיָּתוֹשֶׁל הַגּוּף בְּרָצוֹן מִתְנוֹעֵעַ ; / חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל הַגּוּף הַפּוֹחֵד לְהִפָּגֵם" . התפישה של יחסים בין גוף לתודעה ניתנת כאן בצורה זו לראשונה בשירה העברית הצעירה של דור-המדינה . אפשר לדבר על נוסח מאיה בז'רנו ביצירה, השונֶה גם מנוסחים של עמיחי, אבידן וזך עם כל הזיקה המסוימת של המשוררת למיפוי המודרניסטי שלהם בתחום החוויות — וניכר גם שוני לעומת שירת שנות השישים בעברית על גוֹניה, פרט אולי לקִרבה רחוקה לקונצפטואליזם של אהרן שבתאי . על כל פנים, בוודאי רב כאן השוני בתפישת גוף ותודעה לעומת שירת "ילדי הפרחים" של הסיקסטיז בנוסחיה השונים : יונה וולך בנוסח אנרגטי וארכיטיפי נהדר, יאיר הוּרביץ, מרדכי גלדמן ומנחם בן . לכן אפשר במידת-מה לדבר על זיקתה של המשוררת שלפנינו לסוג פרטִי של קונצפטואליזם כשלב מאוחר של מודרניזם . בהמשך השיר, הנדון כאן ...
To the book |
|
|