|
|
122 ניצולים ; היא גם מרצה מבוקשת במסגרת ארגונים העוסקים בהנצחת השואה ומוזמנת תכופות לספר על קורותיה בעת ההיא בפני חיילים, פרחי הוראה ובני נוער . הנרטיב של לאה מוצג, בין היתר, כ'כתב הגנה' מפני שמועות לפיהן במלחמה היא נלקחה לזנות . נאיביות מינית, גיל צעיר, חינוך קפדני וערכים מוצקים, מוצגים על ידה כהוכחה לכך שאפשרות כזאת לא עמדה על הפרק, מתוך השקפה כי גם בתנאים הקשים ביותר, יש ברירה . היא מתארת מקרים רבים של פגיעות ופַּעְלָנוּת מינית שחוו נשים אחרות, כאשר בתוך סיפור האירוע ובסופו היא שבה ומדגישה שאינה יודעת דבר על הנושא, ואומרת : "יש לי אפס ידע" ; אך מיד לאחר מכן, עולים זיכרונות נוספים על מקרים כאלו . מסיפורה של לאה עולה כי בתנאי הרעב והמצוקה, בגטו ובמחנות, זמינות מינית אפשרה לנשים ונערות לשפר את מצבן ואף לתמוך בקרוביהן . היא עצמה, לדבריה, עמדה בפיתוי ונמנעה מכך גם בזמנים הקשים ביותר, כמו למשל, כאשר עובד תחזוקה פולני במחנה הנשים בבירקנאו הציע לה כף, והבהיר כי הוא מצפה למין כתמורה : הוא אומר : "את יודעת, אני רוצה לתת לך מתנה" . את לא תאמיני מה זה מתנה באושוויץ . מתנה באושוויץ זה כף, כף שאו...
To the book |
|
|