א . שלומית: "לא יודעת לומר ‘לא' "

115 גרמני ; הרוסים, שהגיעו כמה שעות לאחר מכן, הצילו את חייה . שלומית ממהרת להציג את ‘תעודת הזהות' שלה כניצולת שואה : היא הצעירה ביותר בקרב ניצולי שואה שעברו שש שנים של סבל, משנת 1939 עת הנאצים נכנסו לוארשה ועד סוף המלחמה . "עברתי את כל מה שהיטלר invented " היא אומרת . "איך אומרים את זה ? המציא" . היא הייתה במחנה הקשה ביותר : את אושוויץ לקחו, כדוגמא מה ש . . . מה שעשו לנו . אבל היו מחני ריכוז הרבה יותר גרועים מאשר אושוויץ, הרבה, הרבה יותר גרועים . כי מה שהיה באושוויץ, זה שהם קבלו את המספר והם יצאו לעבוד . . . לפעמים . ו . . . ואז היה אפשרות שאיזה גוי או מישהו זורק להם משהו אוכל, או הגרמנים עצמם אולי אחרי העבודה . שטוטהוף היה ‘פרנישטונס לאגר' . לא יצאו . בכלל . וכל שבוע הכניסו לתאי הגזים ככה וככה עד שכמעט גמרו אותנו . היבטים מיניים של הישרדות לא עלו באופן ספונטאני בשיחתנו . כארבעים וחמש דקות אחרי תחילת הראיון סיפרתי לה על העניין שלי בנושא, ושלומית השיבה : "זה אני לא יכולה לעזור לך בגלל שאני יותר מדי צעירה . כשנגמרה המלחמה הייתי בת שלוש עשרה . אז מה אני ידעתי על מין ? כלום", ומיד הוסיפה ו...  To the book