ב . 'פאנדנגוֹ': שלב חדש בתחושת העולם של האני-המשורר האבסורדיאלי

44 במקרים מעין אלה זהה הנמען הפנים-שירי לקורא המשתמע . הקריאה ב- 16 שירי הדיוקן המופיעים בשער 'פנדאנגוֹ' מגלה, כי בחלק מן השירים מופיעים אזכורים אוטוביוגרפיים מובהקים . בשיר 'פרנסואז' למשל, מזכיר הדובר את 'כסית', בית הקפה המיתולוגי ברחוב דיזנגוף שזך נהג לשבת בו לצד משוררים אחרים ; בשיר 'קמֶראד משורר' רומז הדובר בשיר לזך עצמו, באמרו : "אֲנִי קוֹרֵא אֶת שִׁירַי בַּפֶסְטִיבָלִים" ; או דבריו בהתייחסו לאלכוהול כמה ש"הָיָה רַק מַהֲתַלָּה, הֲקַלָּה זְמַנִּית" . אזכורים אוטוביוגרפיים מעין אלה, אף שאינם מופיעים בכל השירים, הופכים את השער 'פנדאנגוֹ' כולו למחזיק יסודות פואטוביוגרפיים . גם כאן בולט הדמיון בין האני- המשורר ובין השחקן ; כמו השחקן, גם האני-המשורר מאמץ לעצמו דמויות שונות וכך מדלג בין תקופות ונפשות, וכמו השחקן גם הוא "אותו האיש, והנה כה שונה, נשמות כה רבות המכונסות בגוף אחד" ( קאמי ,1990 עמ' ,80 83 ) . יחד עם זאת, מעניינים במיוחד השירים בהם נוכחות הביוגרפיה של זך עצמו מגבילה את האני-המשורר כשחקן ; דבר מעין זה קורה, כפי שנראה בהמשך, בשיר 'צ'יצ'ולינה' . בשיר 'חיותה' לעומת זאת, קיימת קִרב...  To the book