נספח חמישי: בין גורדון לבובר

248 | אילון שמיר את תורתם המתקבלת על הלב . באלה המורים אני מוכרח להאמין, בשתיקתם יותר מאשר בדבריהם — כי מוכרח אני לתת אמון בהם . הפשטות והכנות 327 שבדבריהם מוכיחה על האמיתות הנצחית שבהם . בדברים אלה, שנכתבו זמן לא רב לאחר מותו של גורדון, ניכרת הערצתו של בובר . תלמידו, עקיבא ארנסט סימון, העיד על "הערצתו בלי מצרים של בובר את גורדון [ . . . ] הערצה זו הייתה מהולה בשמינית 328 בציטוט לעיל מציג בובר את גורדון כמגשיםשל קנאה מעודנת [ . . . ] " . אשר אין אצלו פער בין החיים לבין הבשורה שבפיו . עם זאת יש כאן עמימות לגבי עומק ההשפעה של הפילוסופיה של גורדון על בובר . גורדון מוצג כאיש פשוט, ששתיקתו פעלה יותר מאשר דבריו . תורתו נכנסת ללב לאו דווקא בשעה שהאוזניים שומעות, כלומר לאו דווקא מתוך המילים שבה והחידוש הפילוסופי שבתורתו, אלא מתוך הדוגמה 329 האישית של חייו . עמימות זו הנה עקבית בכתיבתו של בובר . בובר הכיר את דמותו ואת כתביו של גורדון במהלך העשור השני של המאה העשרים . בשנים אלו הלך והתקרב למפלגת "הפועל הצעיר", שגורדון היה הדמות הרוחנית המרכזית בה : מפלגה שדגלה בהגשמה ציונית מתוך אחדות, ובסוציאלי...  To the book