נספח שני: גורדון וברגסון

234 | אילון שמיר ברגסון עמד על חסימה ביחס לזמן בכלל ושל התקופה המודרנית בפרט . לפי ברגסון ה'שכל' ( במונחי גורדון : 'ההכרה' ) מנתח את המציאות באמצעות כלים של מקום, של מרחב . הפילוסופיה 290 אפשר המערבית כולה נגועה בכך, כבר מראשיתה אצל פרמנידס . להסביר זאת בעזרת פתרונו של ברגסון לפרדוקסים הידועים של זנון, הבנויים על ההנחה שהמציאות בנויה מרצף של נקודות סטאטיות, ולכן יש בעיה להסביר את התנועה בין נקודות אלו . ברגסון הסביר, שהשכל נוטה לתפוס את המציאות בהתאם להגדרות הגיאומטריה האוקלידית, תוך התעלמות מממד ה'משך' של הזמן . התנועה נתפסת אפוא כקפיצה בלתי מוסברת בין רצף של נקודות . ברגסון פתר את הפרדוקס בכך שהראה את הטעות בעצם התפיסה המרחבית של השכל כרצף של נקודות . תפיסה זו מתעלמת מן ה'משך' המאפיין את ממד הזמן, כלומר מנסה לתפוס את הזמן מתוך תפיסה של מרחב ולכן נקלעת לסתירות . 291 מן התפיסה הגאומטרית הזו אבל המציאות הנה התהוות, זמן, משך . נולד ניכור, נולדת תהום עמוקה בינינו לבין המציאות . לעומת זאת בהסתכלות-הישירה, באינטואיציה יש יסוד א-שכלי או על-שכלי, לכן היא מאפשרת חיבור ל'משך', לזמן . מכיוון שרו...  To the book